1. בין התובע ובין הנתבעים נחתם חוזה על רכישת קוטג' (להלן:"הנכס") ומאחר והנתבעים לחצו לקבל החזקה בנכס עוד בטרם שילמו את מלוא התמורה, ערכו הצדדים חוזה שכירות מיום 1.9.09 והנתבעים הוגדרו כ"ברי רשות".
בתביעה זו מלין התובע כנגד הנתבעים וטוען, שעם כניסתם לנכס ביצעו הנתבעים שינויים רבים ללא רשות התובע ובנו פרגולה מבלי לקבל היתר מהעירייה. הנתבעים הבטיחו לטפל בעניין מול העירייה, אך לא עשו דבר.
עוד טוען התובע, שבהתאם לאמור בחוזה המכר, נדרש התובע להשלים אישור מהעירייה לצורך העברה בטאבו. בינתיים הפקח שביקר בנכס דרש להסיר את הפרגולה או לחלופין לשלם עבורה ובעקבות כך, הודיע התובע לנתבעים, שעליהם לפרק את הפרגולה או להסדיר הנושא עם העירייה, אך גם הפעם לא עשו הנתבעים דבר.
בסופו של יום, על מנת לקבל אישור מהעירייה, נאלץ התובע לשלם במקום הנתבעים את חובם לעירייה בסך של 14,546 ש"ח ובנוסף לכך שילם התובע סך 1,263.20 ש"ח עבור ארנונה לחודש ספטמבר 2009 - סכום שהיה על הנתבעים לשלם.
מאחר ופניות התובע אל הנתבעים לשלם הסכומים הנ"ל לא נענו, הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם את הסכומים הנ"ל בסך 15,809 ש"ח.
2. א. הדיון בתיק זה נקבע ליום 27.9.12 והנתבעים הוזמנו כדין ליום דיון זה. מאחר ומי מהנתבעים לא התייצב ביום הדיון והיות וגם לא הוגש כתב הגנה, שמע בית המשפט את התובע לגופו של עניין.
התובע מסר, את השתלשלות העניינים והצהיר, בהגינותו, שבינתיים הוחזר לו הסכום של 14,546 ש"ח ולכן ניתן פסק דין בהיעדר הנתבעים בו חויבו הנתבעים לשלם לתובע יתרת הסכום בסך 1,263 ש"ח והוצאות משפט בסך 400 ש"ח.
ב. ביום 15.10.12 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין, מבלי לציין כלל מה סיבת אי התייצבותם לדיון במועד שנקבע ואף לא צוינה הסיבה לאי הגשת כתב הגנה, אלא שהנתבעים טענו לגופו של עניין והעלו הטענות הבאות:
א) בנכס היו מספר תיקונים לעשות והתובע לא הסכים לבצע התיקונים למעט תיקון תריס חשמלי בסלון ואת המנוע של התריס אמר התובע לנתבעים לתקן בעצמם ולהביא חשבונית.
הנתבעים תיקנו המנוע והתובע לא החזיר להם התשלום.
ב) הנתבעים צירפו מסמך לפיו התחייב התובע לתקן התריס עד למועד מסירת הנכס ולעניין זה נטען על ידי הנתבעים, שהוסכם להתקזז מבלי צורך להגיע לבית המשפט.
ג. בקשה זו - לביטול פסק הדין- נשלחה לתגובת התובע והיות והתובע לא הגיב, החליט בית המשפט ביום 4.12.12 לקבוע הבקשה לביטול פסק דין לדיון ליום 31.1.13.
3. ביום הדיון - 31.1.13- התייצבו הצדדים וכל אחד מהם טען הן בעניין הבקשה לביטול פסק הדין והן לגופו של עניין ובסופו של הדיון, הודיע בית המשפט לצדדים, שתנתן החלטה שלא במעמד הצדדים ואם בית המשפט יחליט לבטל את פסק הדין, אזי יתייחס בית המשפט לגופו של עניין - היות והצדדים גם טענו לגופו של עניין- ואם בית המשפט יחליט שאין מקום לבטל את פסק הדין, אזי יישאר פסק הדין שניתן ביום 27.9.12 על כנו.
4. בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין עליו לשים לנגד עיניו שתי שאלות עיקריות והן:
השאלה הראשונה היא, מהי הסיבה אשר גרמה לכך, שהנתבעים לא התייצבו ולא הגישו כתב הגנה במועד הקבוע לדיון והשאלה השנייה היא, מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבעים - אם יבוטל פסק הדין.
לאחר שבחנתי שתי שאלות עיקריות אלו, הגעתי למסקנה, שאין מקום לבטל את פסק הדין- זאת מהנימוקים הבאים:
א. בבקשה לביטול פסק הדין, לא נתנו הנתבעים כל נימוק לסיבת אי הופעתם לדיון ביום 27.9.12 ולא נתנו כל הסבר מדוע לא מצאו לנכון להגיש כתב הגנה, למרות שאת כתבי בי-דין קיבלו ביום 17.7.12.
מאחר והנתבעים ידעו על מועד הדיון ולא התייצבו ואף לא טרחו להגיש כתב הגנה, הרי שלא נמצא פגם במתן פסק הדין מיום 27.9.12 ואין עילה לביטולו מחובת הצדק ולכן, יש לבדוק השאלה השנייה והיא, האם הראו הנתבעים הגנה כלפי תביעת התובע.
ב. על מנת לחסוך לצדדים הופעה נוספת, החלטתי שבאותו יום בו תישמע הבקשה לביטול פסק הדין, אשמע גם את טענות הצדדים לגופן - למרות שלא הוגש כתב הגנה וראיתי בנימוקים שפורטו בבקשת הנתבעים לביטול פסק הדין ובעדותו של מר מוטי נצר, כטענות הגנה ולפיהן יש להחליט האם יש מקום לבטל את פסק הדין.